הפסטיבלים הססגוניים המדהימים והיפים הללו אינם מיועדים לקהל התיירים, זו אינה הצגה של הילידים עבור התיירים העשירים. אלו פסטיבלים אמיתיים עבור אנשי בהוטן. התיירים הם מיעוט המתלווה אל הקהל הגדול.
רוב התיירים שמגיעים לפסטיבלים ילבשו בגדי חג מקומיים. כדי להשתלב באווירה ובנוף. חוויה נחמדה מאוד, חוויה כבדה וקצת חמה.
הפסטיבלים הם אתרי המפגש של אנשי המחוז שמגיעים במיטב מחלפותיהם. משפחות מתלכדות, ושידוכים נרקמים בימי חג אלו.
בפסטיבל שהיינו המדריכה ביקשה לקרוא לחברה שלה, מדריכה אחרת, שעמדה קצת רחוק מאיתנו. אחד השוטרים ראה זאת והלך בעצמו וקרא למדריכה השנייה (כבר הזכרנו שהם נחמדים ושירותיים?)
בהגיענו לפסטיבל, נעמדנו יחד עם הקהל ברחבה הצופה על הרחבת הריקודים. המדריכה הסבירה כי ניתן לבקש מהעומדים לפנינו להיכנס לצפות לפניהם בנימוס. הם יתנו לנו. זוהי דוגמה מצוינת לנדיבות של העם בבהוטן.
בפסטיבל השני שהיינו כבר היה לנו זמן להתכונן וקיבלנו בגדים של מקומיים. תהליך הלבישה של הבגדים היה מצחיק מאוד. אבל כשהגענו לפסטיבל הבגדים של אחד המטיילים התבלגנו והוא הסתבך בללבוש אותם נכון, אז אחד הסדרנים בפסטיבל בא לעזרתו והלביש אותו מחדש (כבר אמרנו שהם נחמדים ושירותיים?).
המדריכה השנייה (חברתה של המדריכה שלנו) רמזה לנו שניתן להיכנס לאזור השמור ל VIP. אז עלינו לקומה השנייה משם צפינו בפסטיבל. הסדרנים שמחו לקראתנו (כבר אמרנו שהם נחמדים ושירותיים?).
הילדים בפסטיבל ומחוצה לו לא בוכים, איכשהו, נראה שהם מטופלים היטב. נקיים, מטופחים ואהובים.
התלבושות, הריקודים, הצבעים הססגוניים, וכל האוירה הינה קסומה עד מאוד. התרגשנו מאוד.
הרקדנים בחלקם מקצועיים, ובחלקם נזירים שזוהי דרך תפילה נוספת עבורם. הריקודים מספרים סיפורי פונקלור עממיים. בחלקם היסטוריה, ובחלקם ניצחונות על כוחות הרוע והשדים הרעים.
