טיסה מקטמנדו בנפאל אל בהוטן (BHUTAN), לעיר פארו (PARO).
כבר עם הצ'ק אין שעשינו יומיים וחצי (!) לפני הטיסה הבנו שקורה משהו שונה.
כל הכרטיסים למושב A בכל השורות היו תפוסים, שאר המטוס היה די ריק. מדוע? כי טור A צמוד לחלונות הפונים לכיוון רכס ההימליה.
כנראה שקבוצה מאורגנת הבינה וידעה מה צריך לעשות, ועשתה זאת לפנינו. בטיסה חזרה כבר עשינו צ'ק אין בדקות הראשונות שזה התאפשר וקיבלנו את המושבים בטור F, כמו שרצינו.
אז בטיסה הלוך התמקמנו במושבים בטור B. ממש לא נורא.
מבעד לחלון אנחנו רואים שמיכה עננים עבה מאוד. ראינו כבר כאלו בעבר.
ואז, מרחוק מבצבץ לו ענן לבן גבוה מעל כל השאר, קצת מחודד, לא כל כך רגיל.
כמה שניות עוברות עד שאתה מבין שזוהי פסגת הר, אחת מיני רבות, ברכס ההימליה.
ולאט לאט הפסגות מתרבות והופכות לרכס. אנחנו משייטים מעל שמיכת עננים כבדה ומתוכה מציצות פסגות מושלגות בגובה בלתי נתפס. יופי אלוהי. מטורף. אין דרך אחרת לתאר זאת. העין אינה שבעה מלראות את המחזה המדהים הזה.
הטיסה נעימה מאוד. המטוס יחסית קטן, אבל יש מקום לרגליים והדיילות ידידותיות ונחמדות. כולם במטוס באווירה כיפית. בהמשך נגלה למה ועד כמה.
נחיתה
מגיעים לבהוטן ונוחתים בפארו. שדה תעופה קטן עם מסלול קצר יחסית הנמצא בעמק בין הרים גבוהים. הנחיתה בו אמורה להיות קשה ולכן, כך סופר לנו, בכל העולם כולו יש מעט מאוד טייסים שהוכשרו ומורשים לנחות בשדה התעופה של פארו. פחות מ 30 טייסים, שהם רק טייסי חברת התעופה הלאומית של בהוטן.
יורדים מהמטוס במדרגות ואמורים ללכת ברגל אל בית הנתיבות (מרחק של כמה עשרות מטרים).
וכאן מתחיל קטע משוגע.
אישית, טסתי כמה פעמים בחיי ומעולם לא ראיתי כזו התרגשות ביציאה מהמטוס.
אנשים יורדים מהמטוס ולא הולכים לשום מקום, נשארים על המסלול ליד המטוס.
אנשים מדברים בקול רם, צוחקים, מצלמים, ולא ממהרים לשום מקום. התרגשות מטורפת באוויר. מצלמים את בית הנתיבות היפהפה, את ההרים מסביב לשדה התעופה, את סמל הדרקון היפהפה על זנב המטוס, מצטלמים ומצלמים הכל. התרגשות עצומה ויפהפייה מהיופי שבפשטות של כל הסובב אותנו.
כל כך התרגשנו והתעכבנו שהמזוודות חיכו לנו על המסוע העומד. מעולם לא ראיתי דבר כזה.
שדה תעופה עצמו מאוד מאוד יפה. תחריטי עץ צבעוניים ויפים, תמונות של בית המלוכה ואווירה של מקום קסום.
עברנו את המנהלות הנדרשות (איסוף מזוודות, דרכונים) ויצאנו, בחוץ חיכתה לנו המדריכה. פָּאסׇאנְג – Passang (מבליעים את שתי האותיות האחרונות) ביחד עם הנהג, נוֹאַנְג – Ngawang (מבליעים את הג בסוף).
המדריכה מתגלה כפילפלית אמיתית, זורקת בדיחות ונהנית מהחיים ומהטיול. כיף אמיתי.
מתחילים, יוצאים לדרך לכיוון טימפו.
